<h1>ספר החינוך מצוה רכ"ו</h1>
<h2>דף לז:</h2>
שלא נשבע על ההכחשה, שנאמר [ויקרא י"ט] ולא תשקרו, כלומר שאם כפר איש בפקדון עבר על לא תכחשו, ואם נשבע לו על הכפירה אחר כך עובר על ולא תשקרו, שכן בא לנו פירוש זה הכתוב שהוא להזהיר על הנשבע בכפירת ממון, וכמו שבא בסיפרא, ולא תשקרו מה תלמוד לומר, לפי שנאמר [ויקרא ה'] ונשבע על שקר, למדנו עונש, אזהרה מניין, תלמוד לומר ולא תשקרו. ונתבאר במסכת שבועות שכל מי שישבע שבועת שקר על כפירת ממון עובר בשני לאוין, משום ולא תשבעו בשמי לשקר ומשום ולא תשקרו איש בעמיתו. משרשי איסור השבועה לשקר כתבתי בפרשת וישמע יתרו בסימן לב. ודיני מצוה זו בפרק ה' משבועות. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן. ועובר עליה ושקר ונשבע על הכפירה במזיד לוקה, ואף על פי שאין בו מעשה מחומר השבועה חייבתו התורה מלקות.
